חינוך ביקורתי

טעימה ראשונה

חינוך ביקורתי נתמך על-ידי תיאוריות פמיניסטיות אשר במרכזן המטרה להבין את טיבו של חוסר השיוויון בין אוכלוסיות חזקות ומוחלשות. הן בוחנות את התפקידים החברתיים, ההתנסויות, תחומי ההתעניינות, משלח היד בתחומים שונים. בכלל גישות אלה כלולים המאבק לשוויון על פי חוק, המאבק לשוויון הזדמנויות בחינוך ותעסוקה. נהוג לייחס את ראשיתו של הפמיניזם במאה ה- 19 באירופה, כאשר תחילת התנועה התמקדה בהשגת זכויות בסיס פורמליות, כגון זכות ההצבעה לנשים. תיאוריות פמיניסטיות התפתחו לעסוק לא רק במגדר, אלא בכל תחום של מוחלשות חברתית באשר היא.

פדגוגיה ביקורתית (חינוך משחרר)

הפדגוגיה הביקורתית עוסקת בשאלות של שוויון ואי שוויון בחינוך, בדרך שבה החינוך הפורמלי והלא פורמאלי ממסלל ילדים לתוך הריבוד המעמדי, מגדרי, אתני, לאומי וגזעי שלתוכו הם נולדו. הפדגוגיה הביקורתית מנסה ליצור מודעות לאוכלוסיות שבשולי החברה וכיצד החינוך יכול לשנות את מיצובם החברתי. היא שואלת שאלות לגבי חלוקת הכוח ודרך ארגונו בחברה. כיצד באמצעות החינוך משחזרים את המבנה החברתי הלא שוויוני ואיך ניתן לעשות אחרת. הפדגוגיה הביקורתית עוסקת בחתירה לשינוי חברתי באמצעות החינוך והומניזציה של החברה.

Freire4 מייסד האסכולה של הפדגוגיה הביקורתית הוא פאולו פריירה שמדבר בספרו "פדגוגיה של מדוכאים" על הדיכוי הנעשה בצורות רבות בחינוך. הוא מתאר בספר זה את החינוך המסורתי כחינוך בנקאי, שבו נוהגים המורים כפקידי בנק ו"מפקידים" ידע ב"חשבונות" של התלמידים. הוא טוען שזהו חינוך מדכא שנועד לשמר את המערכת החברתית שגם בה יש מדכאים ומדוכאים. הוא מנתח את הדרך בה מערכת הדיכוי עובדת בחינוך כך שהבוגרים שלה לא שואלים שאלות ולא מערערים על הסדר החברתי שאינו צודק ואינו מטיב אתם.